top of page
יש רגעים בחיים שלך
שהם מעבר ל'תמונה יפה'. זה יכול להיות ציון דרך אישי בו יש קול שמגיע מפנים ואומר "מגיע לי יותר". או תחושה של שחרור ופריצה של גבולות שבה נוצרת הזדמנות נדירה לבחור את ה"אני" שלך מחדש.
לעסק זה יכול להיות הרגע שבו הלקוח מפסיק לראות 'לוגו' קר ומתחיל לראות את האדם והאנושית והלב שבך, וסוף סוף יש לו פנים להביט בהם, ליצור קרבה ואמון אמיתי עוד לפני שנאמרה מילה אחת.
ולפעמים הסיבה העמוקה מכולן היא פשוט להזכיר לעצמך שיש לך זכות להיות במרכז החיים שלך. שזה מותר, ואפילו הכרחי, להניח את כל הרעש בצד ולתת לערך הפנימי שלך לקבל ביטוי ויזואלי.
בפורטרט שמוציא את הטוב ביותר שקיים בך בצורה אמיתית, אנחנו לא רק מצלמים דמות, אנחנו פוגשים חזיתית את הקולות שאספת בדרך וגרמו לך לחשוב שמשהו בך "לא מספיק...", שם נטמיע את הידיעה הברורה שיש לך ערך ושמגיע לך להיראות, התמונה היא רק התזכורת לזה.
זה חלון הזדמנויות לבחור איך לכתוב את הסיפור שלך, ואני שם איתך כדי לתעד זאת.
המצלמה עזרה לי ל התחבר
קוראים לי מרום אוחיון
לפני 11 שנים השתחררתי מהצבא אחרי מבצע צוק איתן וכל מה שהנפש שלי ביקשה הוא להשאיר את המראות הקשים מאחור ולהתעסק בצד היפה של החיים.
התשוקה לקחה אותי לאופנה וביוטי, יופי אנושי ריתק אותי, שמתי לב שאני רואה אותו בכולם, ובמיוחד באנשים "רגילים", כאלה שלא חיפשו לצעוד על אף מסלול דוגמנות.
נדהמתי לראות איך אנשים שהיו יפים בטירוף בעייני, היו כל כך רגילים לכל הטוב שבהם, והצליחו להתמקד רק במה שהם תפסו כ"פגמים".
עם התקדמות הצילומים והשיח הפתוח שנוצר סביב התמונות והמראה, ראיתי אותם משחררים קולות של ביקורת ושיפוטיות, ודרך העיניים שלי מצליחים להתבונן בעצמם מחדש באור אחר.
השיא הוא ברגעים בהם הם רואים את התמונות בפעם הראשונה והדמעות פשוט עולות מעצמן, זה רגע של שחרור, חופש ואהבה עצמית אמיתית.
bottom of page